הציסטה גדלה

לפני כשנתיים אני ובן זוגי החלטנו על הרחבת המשפחה. הגעתי לבדיקה אצל רופאת נשים, והיא בדקה אותי ושאלה אם אני יודעת שיש לי ציסטה בשחלה. אמרתי לה שכן, ושרופאים אחרים אמרו לי שזה לא מסוכן. היא הציעה שנבדוק אם מדובר באנדומטריוזיס. עד לאותו רגע לא שמעתי על המחלה הזו מעולם. בבדיקת אגן קטן שביצעתי מצאה שהציסטה גדלה, והגיעה לגודל 3 ס"מ. לא קיבלתי הנחיות מיוחדות, מעבר להנחיה להגיע למעקב כל חצי שנה.

 

הרופאים טענו: אין קשר בין אנדומטריוזיס לבעיות פוריות

שנה וחצי לאחר מכן, עדיין לא הצלחנו להרות. שוב הגעתי לייעוץ אצל רופא נשים, שם הומלץ לנו על הזרעה. עשינו שני ניסיונות, והרגשתי שאני מבזבזת את הזמן. הייתה לי תחושה לא טובה, הרגשתי שאיך שהוא זה קשור לאנדומטריוזיס. התחושה הזו הובילה אותי להתייעץ עם שני רופאי נשים בכירים. להפתעתי, שניהם טענו שאין קשר בין פוריות לבין אנדומטריוזיס, ושגם אם יש לי אנדומטריוזיס, לא אמורה להיות לי בעיה להכנס להיריון. משיחות קודמות עם רופאים הבנתי שטיפול בהורמונים לצורך כניסה להיריון עלול להחמיר את המחלה. חששתי מאוד שההתקפים, שהיו קשים גם כך, יחמירו עוד יותר.

 

מחויבים להתנהל לפי פרוטוקול טיפולי

הגשנו בקשה להפריה חוץ גופית, אבל היא נדחתה. נאמר לנו שאנחנו מחויבים להתנהל לפי הפרוטוקול, ורק לאחר כשלון בטיפול הורמונלי נוכל להגיש בקשה להפריה חוץ גופית.

הרגשתי שלאף אחד לא באמת אכפת מהמצב שלי. המערכת הייתה אטומה ואני הייתי צריכה להתנהל בהתאם לכללים שהוגדרו. רציתי מאוד להרות, והרגשנו שאין לנו ברירה אחרת. עברתי שלושה ניסיונות נוספים להרות באמצעות טיפול הורמונלי, שנכשלו ואכן הובילו להחמרת הסימפטומים – הכאב בזמן הווסת הפך בלתי נסבל. הרגשתי מיואשת, מתוסכלת, חסרת אונים.

 

"את זקוקה לניתוח"

באחד הימים צפיתי במקרה בכתבה בנושא אנדומטריוזיס, בה התראיין רופא בשם ד"ר עידו סירוטה. אמא שלי, שליוותה אותי לאורך התהליך והייתה שותפה לכאב שלי, שכנעה אותי לקבוע אצלו פגישת ייעוץ. הסכמתי, אבל אחרי כל-כך הרבה רופאי נשים שפגשתי במערכת הציבורית והפרטית, הגעתי בלי ציפיות. כבר לא האמנתי שיש מישהו או משהו שיוכל לעזור לי.

 

הופתעתי לטובה. כבר בתחילת הפגישה, ד"ר סירוטה ביקש שאשתף אותו במה שחוויתי והיה קשוב כשסיפרתי על הרצון להרות, הניסיונות שעשינו והכוונה לפנות להפריה חוץ גופית. לאחר בדיקה, ד"ר סירוטה אמר שבמצב הנוכחי לא אוכל לעבור הפריה חוץ גופנית, ושאיבת ביציות תהיה אפילו מסוכנת עבורי, כי הפעולה עצמה עלולה לגרום להתפוצצות הציסטה, הממוקמת בשחלה. הוא הוסיף שאני זקוקה לניתוח, בו יוכל להסיר את הציסטה ולאבחן אם אני סובלת מאנדומטריוזיס.

הבנתי שהגעתי לרופא מקצועי ומנוסה, ובפעם הראשונה קיבלתי התייחסות אמיתית לבעיה.

מצד שני, הדברים שאמר העמיקו את התסכול שלי – באתי אליו בתקווה שיעזור לי להרות, והנה הוא מספר לי שאני זקוקה לניתוח. חששתי, המחשבה על ניתוח הפחידה אותי.

 

אבחון ותקווה חדשה

הרגשתי שאני לא מוכנה לעבור את הניתוח, והחלטתי לדחות את ההחלטה. לאחר חודשיים שכללו הרבה התלבטויות ושיחות עם בן הזוג והמשפחה הקרובה, קיבלתי החלטה. הבנתי שזה חלק מהתהליך שעליי לעבור, כדי לשנות את המצב, ולהצליח להרות.

הניתוח התקיים בינואר 2022, ואישר שאני סובלת מאנדומטריוזיס. במהלך הניתוח ד"ר סירוטה הסיר נגעים רבים שנמצאו בשלפוחית השתן, במעי ובאיברים נוספים. גם הציסטה, שכבר הגיעה לגודל של 10 ס"מ, הוסרה בניתוח.

היום, כחודש לאחר הניתוח, אני מרשה לעצמי להיות מלאת תקווה, ומצפה מאוד להקמת משפחה עם בן זוגי".